מיקרו וידאו (2004) בע"מ ואח' נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ

החלטה

לפני בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית – או לחלופין בקשה לסילוק על הסף של הסעדים שאינם כספיים.

1.הרקע לתביעה הוא פרסום צילומי וידאו ששולבו בכתבה חדשותית ששודרה בחדשות ערוץ 2, שפורסמה גם ברשת האינטרנט - ועניינה אירוע שבירת השיא הישראלי בצלילה חופשית. התובע טען בכתב התביעה כי הצילומים - פרי יצירתו שודרו ללא מתן קרדיט – ובכך הופרה זכות היוצרים שלו, נפגע המוניטין שלו, בוצע גזל ועשיית עושר ולא במשפט והופרה חובה חקוקה. הסעד הנתבע כולל צווי עשה וסעד כספי.

2.תמצית טענות המבקשת - לטענת המבקשת, לנוכח העובדה שמדובר בתביעה בעניין קניין רוחני והסעד המבוקש בה משלב סעד כספי וסעד שאינו כספי ושאינו ניתן להערכה בכסף – הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי, על כן ביקשה לדחות התביעה על הסף, או למחוק את הסעדים הלא כספיים מכתב התביעה.

3.תמצית טענות המשיבים – יש לדחות את הבקשה שכן לבית משפט זה קיימת סמכות עניינית לדון בתביעה. לשיטתם, צווי העשה הינם טפלים לסעד הכספי ונועדו להגשימו. עוד טענו כי ברור כי הסעד שלא כספי אינו עולה על שווי של 2.5 מיליון ₪. לחילופין, ביקשו כי באם בית המשפט יסבור אחרת, יורה על העברת התביעה לבית המשפט שלו הסמכות העניינית.

4.תמצית תשובת המבקשת – חוזרת על טענותיה בבקשה ומוסיפה כי בית המשפט רשאי להורות על העברה, אולם זהו "מקרה מובהק" בו אין להורות על העברת הדיון, אלא יש לדחות התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, או להורות על סילוק על הסף של הסעדים הלא כספיים.

5.דיון

בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 נקבע:

40.בית משפט מחוזי ידון באלה:

(1) כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום;...; ואולם –

...

(4) תביעה בעניני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בעניני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בעניני קנין רוחני" – תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן:

(א) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007;

...

6.בית המשפט העליון טרם נדרש לנושא זה. הפסיקה הקיימת היא של בתי משפט מחוזי ושלום. בבית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע כב' השופט אורנשטיין:

"12. המחוקק לא התכוון באמצעות סעיף 40 (4) לחוק, לשלול את סמכות בית משפט השלום לדון בתובענות בענייני קנין רוחני ובלבד שהסכום הנתבע הוא בתחום סמכות בית משפט השלום, וכן שלא נתבע בנוסף לתשלום, גם סעד בתחום הקניין הרוחני.

13. רישת הסעיף מלמדת כי רק בשעה שנתבע סעד בענייני קניין רוחני, שהינו רק בסמכות בית משפט המחוזי, יהיה בית משפט הדן בתביעה, בית המשפט המחוזי. מכלל הן, נשמע לאו, דהיינו אם לא נתבע סעד בענייני קניין הרוחני, אין מניעה שגם בית משפט השלום ידון בתביעה כל עוד הסכום הנתבע בגדר סמכותו.

14. המטרה אותה התכוון המחוקק להשיג היתה יעילות דיונית בכך שיימנע פיצול בין הערכאות בבירור התביעה. דהיינו אם נתבע סעד בענייני קניין רוחני המצוי בסמכות הבלעדית של בית המשפט המחוזי, ובצדו נתבע גם סעד כספי המצוי בגבול הסמכות של בית משפט השלום, לא יפוצל הדיון בין הערכאות, באופן שהסעד הראשון יתברר בבית המשפט המחוזי ואילו הסעד הכספי יתברר בבית משפט השלום. לכן, גם אם הסכום הכספי הוא בסמכות בית משפט השלום, תתברר התובענה על כל סעדיה הנוספים בתחום הקניין הרוחני, בבית המשפט המחוזי." (בשא (ת"א) 21090/07 חיים שמש נ' אמנון שוחט (2007) (פורסם בנבו)). [הדגשות שלי ר.נ.].

7.גם בבית המשפט המחוזי בירושלים, ציינה השופטת כנפי שטייניץ כי הוראת החוק מטרתה למנוע פיצול התביעות כשעילתן בקניין רוחני:

"הוראה זו נחקקה בשנת 2003, במגמה למנוע פיצול סעדים בתביעה בענייני קניין רוחני, באופן שצווי מניעה או צווי עשה, ששוויים אינו ניתן להערכה ידונו בבית המשפט המחוזי, בעוד שסעד כספי הנתבע כסעד משני והכרוך בתביעה זו, ואשר סכומו נופל מן הסכום שבתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי, ידון בבית משפט השלום (וראה ההלכה, כפי שהייתה בטרם התיקון, בהחלטתו של כב' השופט ת' אור ברע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' רחל שוורץ, פ"ד נג(1) 670). התיקון לחוק, אשר בא להקל עם בעלי הדין ועם בתי המשפט, ולמנוע את ההכבדה הנובעת מן הדיון הכפול, מאפשר לתובע לכרוך תביעתו לסעד כספי בתביעתו לצווי מניעה וצווי עשה בתחום הקניין הרוחני, גם כאשר הראשונה מצויה, על פי סכומה, בתחום סמכותו של בית משפט השלום. ואולם, אין בתיקון זה כדי להשפיע על גורלה של תביעה לסעד כספי בלבד. זו, כאז כן עתה, תידון לפי כללי הסמכות הרגילים." (בשא (י-ם) 4222/07 ד"ר יאיר גורביץ נ' גיל טבע (2007) (פורסם בנבו)).